רומי הגיעה אלי עם בקשה ברורה: תעזרי לי לעשות סדר בעשיה שלנו.
רומי ממנכ״לת את עמותת לה״ב, שזו העמותה למען הפגים בישראל.
״האתר שלנו לא משקף אפילו חצי מהעשיה שלנו״, אמרה לי רומי. ״ויש לי צוות של בונה אתרים, מעצבת ואשת דיגיטל, שרוצים לעבוד על האתר ולשפר אותו, אבל בכל פעם שישבנו לפגישת עבודה הרגשתי שיש לנו בלאגן בבסיס. שהמבנה של האתר לא מכיל את העשיה שלנו, כך שלא משנה איזה שיפורים נעשה בדף הבית ואיזה ווידג׳טים נוסיף לאתר – הוא לא יעביר את העשיה שלנו.״
״ות׳אמת?״ היא הוסיפה, ״מפגישות העבודה האלו הבנתי שזה מתחיל ממני, זו אני שלא נותנת להם את תמונת העשיה המלאה של העמותה. בקיצור, אני צריכה עזרה בזה״.
אמרתי לה שבטח. זה מה שאני עושה. ואני אוהבת פרויקטים כאלו, של ארגונים עתירי עשיה ועתירי תוכן. איך אומר ראמזי, זה מנטו.
אז התיישבנו למיפוי עשיה.
פתחנו מסמך, ורומי התחילה לספר מה העמותה עושה. העשיה פרצה ממנה בשטף אדיר. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה. עוד שירות ועוד שירות, עוד עבודה מול משרד הבריאות ועוד פרויקט מול ביטוח לאומי, עוד מדיניות שהיא קידמה מול מנהלי בתי החולים ועוד שינוי שהיא עשתה בפגיות.
שטף, שטף אדיר של עשיה מדהימה לטובת הנושא הזה, שעד אותו רגע בקושי הייתי מודעת אליו, של שיפור חוויית כניסתו של פג לעולם ושל שיפור הטיפול בפגים.
רומי מספרת בשטף ואני שואלת שאלות ומכוונת אותה. ולפעמים, כשהיא מסבירה לי יותר מידי לעומק על נושא מסוים – אני עוצרת אותה בעדינות ומחזירה אותה לדבר על מסגרת העשיה. כי מה שחשוב לי זה למפות את העשיה של העמותה, לא להפוך למומחית לפגים.
ותוך כדי הפגישות אני כותבת. אני הופכת את שטף הסיפור של רומי לרשימה – עם כותרות משנה וחלוקה פנימית. משטף השיח אני יוצרת, לאט לאט, קטלוג. קטלוג של שירותים ומידע.
כבר שלוש פגישות ישבנו על מיפוי העשיה, ועדיין לא סיימנו. אבל אני כבר מבינה למה רומי הגיעה אלי כל כך מתוסכלת. כי העשיה כל כך ענפה, והאתר הנוכחי כל כך דל. וכשהאתר לא משקף את העשיה שלך, אז העשיה שלך במידה מסוימת שקופה. אין לה הכרה. וזה מתסכל.
ורומי? היא זוהרת בפגישות שלנו.
גם כי היא אישה זוהרת באופן כללי, וגם כי התהליך שאנחנו עושות נותן הכרה לעשיה שלה, וכיף לה לראות את זה. כיף לה לראות מסמך מסודר שמאגד את כל העשיה המפוארת שלה, זו כמו תעודת כבוד. תעודת כבוד שמגיעה לה ביושר.
בשלב הבא ניקח את מיפוי העשיה, ו״נמזוג״ אותו לתוך מבנה של תפריט ראשי, שבסופו של דבר יהפוך לתפריט הראשי של האתר.
זה שלב שאני אוהבת מאד. שלב שמרתק לעשות אותו, ושלראות אותו מוכן ממלא בסיפוק.
בפגישה שהיתה לנו לפני כמה ימים, בסוף הפגישה שאלתי את רומי אם התהליך עד עכשיו טוב לה. אני אוהבת לשאול את זה מידי פעם, כדי לוודא שאנחנו מתואמות, ושהלקוחה אכן מקבלת את מה שהיא ציפתה לו.
ורומי ענתה לי בסיפור קצר: ״אתמול היתה לנו ישיבה של הועד המנהל של העמותה״, היא סיפרה. ״ועדכנתי אותם שאנחנו עושים תהליך אפיון אתר. אז כמה מהם אמרו לי ׳בשביל מה, לא צריך. האתר הנוכחי אחלה׳. אז במקום להתחיל לתת להם הסברים ארוכים, פשוט עניתי להם ׳חכו שתראו את המסמך שנטע מכינה, ונמשיך את הדיון משם׳״.
ואני כל כך שמחתי לשמוע שהיא מתייחסת למסמך האפיון כקלף מנצח. זה סימן שאנחנו עושות עבודה טובה.
אז רומי, ועמותת להב, תמשיכו לעשות דברים טובים בעולם הזה. ורומי, הלהט שלך הוא השראה. באמת. בכיף לעבוד איתך 🙂
ואני מצרפת הקלטת מסך כאן של מסמך מיפוי העשיה – למי שרוצה להבין על מה אני חופרת פה כל כך הרבה:
(הערה: זו הקלטת מסך מהטלפון – כמובן שבפגישות עבדנו על זה מהמחשב)
