לאחרונה היתה לי לקוחה לאפיון אתר קטן.
היא שפית ומדריכת סיורים קולינריים, עובדת בלוקיישן מאד קולינרי ומיוחד, ותיקה בעסק. היא רצתה להקים אתר חדש לשירותים שלה ובאה אלי כדי לאפיין אותו.
אני אוהבת לעשות מידי פעם אפיונים קטנים. זו חוויה שונה מאפיון של אתר גדול ומורכב. זה תהליך קצר (4 עד 7 שעות), אין בו אתגרי ארכיטקטורת מידע, אבל זו נגיעה בסיפור חיים, ופיצוח של הגשה דיגיטלית שלו. פתאום עולה לי הדימוי שזה קצת כמו צילחות. אבל צילחות שהוא לא רק ויזואלי אלא גם מהותי.
בקיצור, ישבנו השפית ואני לאפיון. בשלב הראשון של האפיון אני רוצה להבין את העסק ואת הסיפור שלו, אז אני מבקשת ממנה לספר ואני שואלת מלא שאלות. ותוך כדי השיחה אני יוצרת תמונת-מפה של העסק. זה שלב שאני אוהבת מאד.
אז השפית מספרת לי איך עם השנים היא עברה זיקוק של הלקוחות שמתאימים לה. ואת הדרכים בהן היא עשתה את זה. למשל, היתה תקופה שהיו מגיעים מידי פעם לקוחות שהלוקיישן בהם מתקיימות הפעילויות העלה בהם זכרונות לא טובים, והם היו מתמרמרים במהלך הפעילות. וזה היה לא כיף והיא לא רצתה אותם (למרות שהיה בזה מן האמת – מדובר בלוקיישן יפהפה אבל גם רגיש). אז היא העלתה את המחיר של הפעילות הכי זולה שלה, כך שרף הכניסה לשירותים שלה עלה – ואכן אותם לקוחות הפסיקו להגיע. הגיעו רק לקוחות מהסוג החיובי.
עד כאן היה מעניין אבל לא מיוחד. להשתמש בכסף כסנן לקוחות זה דבר די נפוץ. אבל הדבר הבא שהיא סיפרה לי היה מיוחד וגרם לי להרהר בעצמי ובלקוחות שלי:
אני אוהבת אנשים מתוכננים, היא אמרה לי. עם יישוב הדעת. כנראה כי גם אני כזאת, היא צחקה. וחיפשתי דרך לסנן את הלקוחות שהם לא כאלו, ומצאתי דרך לעשות זאת – כשמבקשים ממני פעילות מהיום למחר אני תמיד אומרת לא. עקרונית. גם אם מחר פנוי לי, גם אם אני יכולה להוסיף עמלת דחיפות. כי הבנתי ש״מהיום-למחר״ זו בדרך כלל לא תכונה עצמאית אלא חלק מסט תכונות שמגיעות יחד, עסקת חבילה אנושית, ואלו לא אנשים מיושבי-דעת. אז זו הדרך שלי לסנן אותם.
(כל זה כמובן כשמדובר בארגונים ובקבוצות. בקהל פרטי שרוכש כרטיסים בכרטיס אשראי באינטרנט אין לה בעיה שיקנו מהיום למחר.)
ואני חשבתי לעצמי שקודם כל, בני אדם הם באמת עסקת חבילה. הנה השפית הזאת למשל, הרי היא לא באמת חייבת להשקיע באפיון אתר. היא יכלה ללכת לבונה אתרים וישר לבנות. אבל היא רצתה להשקיע כי היא כזאת. טיפוס משקיע. וזה מסתדר בול עם זה שהיא רוצה להרחיק ממנה טיפוסים אימפולסיביים. לא כי זה רע אלא כי זה פשוט סט אחר של תכונות.
ואהבתי את זה.
אני אוהבת לראות אנשים שבוחרים את הלקוחות שלהם. זה ביטוי של תודעת שפע, וזה יפה.
ואחר כך חשבתי לעצמי שהרבה שנים פגשתי את אנשי ה״דחוף״, בתקופה שעסקתי בבניית אתרים. יש שם המון ״דחוףףףףףף״, ואף פעם לא אהבתי את זה. אבל זרמתי עם זה.
והיום כמאפיינת, אני הרבה הרבה פחות פוגשת אותם. נראה לי שבכלל לא. ואולי זה קשור לזה שאפיון זה מוצר פרימיום. ״מוצר פינוק לעסק״, כמו שאני אוהבת לקרוא לו. לעומת אתר, שהוא מוצר בסיס. ועל מוצא פרימיום חושבים היטב לפני שלוקחים אותו. זה מובנה במהות המוצר. לכן כנראה אני לא פוגשת כבר את אנשי ה״דחוףףףף״.
(אולי גם בגלל שזה מוצר תשתית, מוצר שהתוצר שלו הוא תכנית למוצר אחר, אז דחיפות לא ממש עוזרת בו)
אבל אז, יומיים אחרי הפגישה הזאת, בתיזמון משעשע, פנתה אלי מישהי וביקשה פגישת אפיון לאתר קטן – היום. זה דחוף, היא הסבירה.
זה היה בשעות הבוקר, והיו לי כמה שעות פנויות בהמשך היום ויכולתי להגיד כן. אבל אז נזכרתי בשפית ובעיקרון שלה ואמרתי לעצמי וואלה, בא לי לבדוק אותו.
אני לא קובעת מהיום להיום, אמרתי לה. אני יכולה מחר בצהרים. רוצה?
היא אמרה שתחשוב.
והיא לא חזרה אלי.
ואני חייכתי לעצמי…
