כמה שבועות אחרי שסיימנו אפיון, הלקוחה ביקשה ממני לפגוש את בונה האתרים שהיא שוקלת לקחת לפרויקט. גם כדי שאתרשם ממנו מקצועית, וגם כדי שנכיר, נדבר על האתר, ותהיה בינינו תקשורת נעימה שתתרום להצלחת הפרויקט.
במהלך הפגישה, בונה האתרים מסביר לי על תפיסת העולם שלו לגבי ויז׳ואל כדרך להעברת מסר. הוא מראה לי את אחד האתרים שהוא הקים, פותח את עמוד ״פודקאסטים״ באתר ומבקש ממני להסתכל.
אני מסתכלת.
עמוד פודקאסטים זה עמוד שאמור להיות פשוט יחסית – אמורה להיות בו פסקת פתיחה קצרצרה ואז רשימת פרקים, כשעל כל פרק רשום שם הפרק, תאריך, אולי עוד פרט או שניים, תמונה ברוב המקרים, ולינקים להאזנה בפלטפורמות פודקאסטים.
כלומר עמוד די פשוט וצפוי. לא אמור להיות בו הרבה מקום למשחק. רק עיצוב נעים, מינימליסטי ומנגיש.
אבל דף הפודקאסטים שהוא הראה לי היה שונה לגמרי.
היו בו תמונות, רק תמונות. תמונות יפות מאד, מעולם התוכן בו עוסק האתר, אבל עדיין – רק תמונות. התמונות היו בגדלים שונים ובגבהים שונים, כלומר לא היה עימוד מסודר שחוזר על עצמו, אלא מין קולאז׳ אקראי של תמונות.
ורק במעבר עכבר על כל תמונה, הוצג על גביה שם של פרק ושאר הפרטים עליו. וכשהעכבר יצא משטח התמונה – הפרטים כמובן נעלמו.
את מבינה? אומר לי בונה האתרים תוך כדי שהוא מראה לי את הדף, חשוב לי לא להעביר את המסר בצורה רגילה ומשעממת. אלא להכניס את הגולש לאווירה דרך האימג׳ים. לייצר לו חוויה. כך שגם פעולה פשוטה לכאורה של שיטוט בעמוד פודקאסטים תהפוך לחוויה ויזואלית מרתקת, שהוא ירגיש שהוא ממש טובל בתוך עולם התוכן שלנו, מתמזג לתוכו. אני מייצר פה חוויה הוליסטית, לא טכנית.
זה ממש יפה, עניתי לו, אבל זה ממש לא נח. כשגולש נכנס לדף פודקאסטים הוא לא רוצה שתספק לו חוויה חושית מדהימה – הוא רוצה אינפורמציה. הוא מצפה לראות רשימה של פרקים, הוא רוצה לרפרף בנוחות על הרשימה, ואם העין שלו תקלוט משהו שיעניין אותו – הוא ירצה לקרוא אותו יותר יותר בעיון, כדי שיהיו לו נתונים להחליט אם להשקיע זמן בהאזנה לפרק או לא.
ובמקום לספק לו את הנוחות הזאת, אתה בא ודורש ממנו לעבוד. הוא עכשיו צריך לעשות פעולה אקטיבית – להעביר את העכבר על פני התמונות, ולחכות כמה שניות לפני שהוא עובר מתמונה לתמונה כדי לקלוט את הטקסט במלואו – כי במעבר עכבר אי אפשר לבצע רפרוף.
ואם זה לא מספיק – אתה מקשה עליו עוד יותר; הוא לא יוכל להעביר את העכבר בשורה ישרה ובמרחקים קבועים ואז לעבור לשורה הבאה – כי התמונות הן בגבהים שונים, אז הוא יצטרך להזיז את העכבר בתנועות חדות ולא אחידות, מה שידרוש ממנו עוד אנרגיה.
בקיצור, זה עיצוב אגואיסטי שמתחפש לעיצוב מיוחד. אתה לא באמת חושב על הצורך האמיתי של הגולש – שזה נוחות ומהירות. אתה מתנשא מעליו. אתה מחליט בשבילו שיותר חשוב לו ״חוויה ויזואלית הוליסטית״, וגוזל ממנו את הנוחות הבסיסית שהוא ראוי לקבל.
לא נעים לי להגיד לך את זה, אבל אתה מפר פה את ההסכם הבסיסי שיש בין הגוף שעומד מאחורי האתר לבין הגולש. כן, יש הסכם כזה. הסכם בלתי כתוב, שכשהאתר לא עומד בו – הגולש מרגיש תחושה דקיקה ועדינה שמשהו פה לא נח, הוא לא יודע להסביר את זה אבל הוא מרגיש ככה.
בונה האתרים מקשיב לי אבל הוא לא מוותר כל כך מהר.
אבל היי, הוא אומר לי, יש כאן עוד שיקול שאת מתעלמת ממנו – יש המון דיבור בעולם הפסיכולוגיית גולשים על זה שכדאי לייצר אינטראקציה עם הגולש. לגרום לגולש לעשות פעולות תוך כדי גלישה, לא להיות פסיבי. מחקרים מוכיחים שגולש מעורב הוא גולש שסביר שיהפוך ללקוח. שהתת מודע של גולש עובד ככה שאם הוא עושה פעולות באתר אז הוא מושקע בו, ואז כבר כדאי לו לקנות.
זה נכון עקרונית, עניתי לו, אבל השאלה באיזה מחיר. וכאן המחיר שאתה מכריח את הגולש לשלם גבוה מידי. אתה מסתיר ממנו מידע שמגיע לו לקבל, ומכריח אותו לעשות פעולה מיותרת כדי לקבל אותו, וגם אז בצורה לא נוחה (בשום מצב אין לו את רשימת הפרקים המלאה מול העיניים, צורך בסיסי בקבלת החלטות) – וכל זה בשביל לקבל את האפקט הפסיכולוגי של מעורבות. מעורבות שהוא לא בחר בה, מעורבות מניפולטיבית. בעיני זה לא הוגן. ובעיני חשוב להיות הוגנים עם הגולשים שלנו.
בשלב הזה התערב בדיון איש השיווק של הלקוחה – אדם שהיה מעורב בכל תהליך האפיון ואני מחבבת ומעריכה אותו מאד. לדעתי העיצוב הזה דווקא חמוד, הוא אמר. וגם מסקרן. נגיד אני גולש, אני נכנס לדף פודקאסטים, ובמקום לקבל רשימה צפויה ומשעממת אני מקבל קולאז׳ תמונות יפהפיות. זה מסקרן אותי, זה מלהיב אותי, זה גורם לי לחשוב ולרצות לפצח את האתגר.
כדי להלהיב ולסקרן יש איזורים אחרים באתר, אני עונה. באיזור ה״הירו״ בדף הבית (החלק הראשון) – זה המקום והזמן להרשים. תזרח שם, תזהר, תבלוט, תעשה אפקטים, תפיל אותי לרצפה חסרת נשימה.
גם בהמשך דף הבית – כל עוד זה במינון הנכון – זה הזמן שלך להרשים את הגולש באופן הזה. גם בדפי מוצר, כל עוד עומדים בכללי איזון מסוימים.
אבל יש איזורים באתר שבהם כדי לסקרן אתה צריך פשוט תוכן טוב שמוצג בצורה נגישה. לחרוג מהסטנדרטים ולעשות הצגה מרהיבה פחות מתאים שם. להיפך, באיזורים האלה הגולש מצפה פשוט לתוכן שלו.
אז כן, אתה יכול לקשט את דף הפודקאסטים בתמונות וויז׳ואלים מעניינים – אבל לא על חשבון הנוחות. ואתה עשית את זה לגמרי על חשבון הנוחות.
אחרי שהשיחה הסתיימה (וסיימנו אותה בטוב ובחיוך, רוב הפגישה היתה נינוחה) – שמתי לב שהייתי מאד נסערת בחלק הזה של השיחה. שדיברתי בלהט, כאילו זה משהו משמעותי בחיים שלי, בעוד שזה בסך הכל היתה שיחה על אתר שלא קשור אלי. זה אפילו לא אתר של לקוח שלי. למה זה כל כך הלהיט אותי והעיר בי רגשות?
חשבתי על זה קצת ונראה לי שזה בגלל שהעבודה הזאת, כמאפיינת אתרים, הופכת אותי מבלי משים לרגישה מאד לצרכים של גולשים. מכירים את זה שיש אנשים שרגישים מאד לצרכים של אוכלוסיה מסוימת? אז ככה קרה לי, בלי שהתכוונתי, עם אוכלוסיית הגולשים. כשאני מוצאת את עצמי בסיטואציה בה אני מבחינה שמופעלת על גולשים מניפולציה כלשהי – זה לוחץ לי על איזשהו כפתור, ומפעיל אותי. ואני מגיבה לזה עם רגש, גם בסיטואציות בהן זה לא תחת אחריותי – כמו בסיפור הזה.
וזה מעניין. אני רוצה לשים לב לזה יותר ולהבין יותר את התופעה הזאת…
