היתה לי עכשיו פגישה עם לקוחות שעשיתי להם אפיון אתר, והם שיתפו אותי בהתלבטות שלהם לגבי בחירת בונה האתרים שיבנה את האתר.
אז ככה, הם סיפרו. מצד אחד פגשנו חברה מסודרת, אנשים מאד מרשימים ומנוסים ואנחנו מרגישים שאם ניתן להם את הפרויקט נוכל להיות רגועים, הם יידעו להתמודד איתו ויובילו אותו לסיום מוצלח. אבל, פחות הרגשנו שהם מתחברים לפרויקט ערכית ורגשית.
מצד שני פגשנו בונה אתרים עצמאי, פרילנסר, שעדיין לא עשה עבודה בכזה סדר גודל. אבל הרגשנו שיש לו חיבור לפרויקט. ויש לו טאצ׳ עיצובי מיוחד, שממש מתאים לפרויקט. היה בינינו חיבור והרגשנו שהוא יהיה שחקן נשמה. אבל, אין לנו איתו את אותה תחושה בטוחה שיש לנו עם החבר׳ה המנוסים.
אכן דילמה, אמרתי.
אנחנו נוטים ללכת על העצמאי, הם אמרו. יש לנו קטע עם שחקני נשמה.
אתם יודעים מה, אמרתי להם. זה מזכיר לי משהו שקרה לי לפני כמה שנים עם לקוח אחר שאפיינתי לו אתר:
גם שם היה מדובר בפרויקט גדול ומורכב. וגם הוא בחן שתי הצעות מחיר: אחת של חברה מנוסה והשניה של בונת אתרים מוכשרת אך פחות מנוסה. נקרא לה דנה לצורך העניין.
אני המלצתי לו על החברה המנוסה. הפרויקט הזה גדול על דנה, אמרתי לו. עם כל זה שאני אוהבת ומעריכה אותה מאד.
הוא התלבט, ואחרי כמה ימים כתב לי: קיבלתי החלטה. אני הולך עליה. היא אמנם לא מנוסה מספיק אבל אני מאמין בה. יש לי חוש לאנשים צעירים ומוכשרים, ואני מרגיש שהיא מהסוג הזה.
וכך היה. היא בנתה לו את הפרויקט. היו שם אתגרים טכנולוגיים שזו היתה הפעם הראשונה שהיא פגשה אותם, והיא הצליחה לפתור אותם. והפרויקט הסתיים בהצלחה גדולה.
אז גם כאן, אמרתי להם, אני מאמינה שההחלטה שלכם נכונה. לכו עם האינטואיציה והאמונה.
הפגישה הסתיימה ואני הרגשתי פתאום שבא לי לכתוב לדנה. בא לי לספר לה שהיא הרגע היתה השראה בפגישה.
אז כתבתי לה והתכתבנו קצת.
הפרויקט הזה באמת הצליח, היא אמרה לי. והוא היה קפיצת גדילה בשבילי. קפיצת הגדילה שחיכיתי לה ואפילו לא ידעתי…
הפרויקט הזה פתח לי שערים לעוד פרויקטים מורכבים. וגם עד היום אני עובדת מולם ואנחנו ממשיכים לפתח את האתר ולהוסיף לו עוד ועוד חלקים. הוא הפך למערכת חכמה ויפהפיה ולכלי ניהולי מדויק.
מאד שמחתי לשמוע, ואז קלטתי עוד פרט מדהים בסיפור:
החברה המנוסה, שבזמנו אני המלצתי ללקוח לעבוד איתם – מאז נסגרה. הבעלים, איש פיתוח מוכשר שאני מעריכה מאד, הרגיש שהוא מיצה את התחום ועבר לתחום אחר, והאתרים שהוא בנה עברו לטיפול של ידיים אחרות.
אז פתאום אני קולטת שאם הלקוח היה עובד איתו – לא היתה לו את ההמשכיות הנהדרת שיש לו עם דנה. הפרויקט היה עובר ידיים שזה אף פעם לא טוב, זה תמיד מייצר חריקות ועוגמת נפש.
זתומרת גם לטווח הארוך, ההחלטה של הלקוח ללכת על דנה היתה נכונה. הוא הרוויח שותפה טכנולוגית שהולכת איתו דרך ארוכה.
ולא יודעת למה, זה ריגש אותי.
זה הזכיר לי אותי. גם אני הייתי פעם בתחילת דרכי המקצועית, וגם אותי ראו אנשים ואמרו: היא לא מנוסה מספיק אבל אנחנו מאמינים בה.
וחשבתי על זה, איזה תפקיד גדול בעולם יש לאנשים מהסוג הזה. לאנשים שמוותרים על תחושת ביטחון שיוכלו לקבל אצל הספקים המנוסים, ובוחרים לתת הזדמנות לספקים הפחות מנוסים, רק בגלל הניצוץ הזה שהם מזהים אצלם, ושנוגע להם בלב.
בגלל האמונה ברוח האדם, בכישרון ובעבודה קשה.
איזה תפקיד גדול יש להם בעולם ♥️
